ביהמ"ש דחה בר"ע על החלטת המחוזי לדחות את הבקשה לביטול פסק משקם לפי חוק ההסדרים

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט במחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) בה"פ 312/05 מיום 19.4.2007, לפיו החליט לדחות את הבקשה לביטול פסק המשקם מיום 14.8.2005 שניתן על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב 1992(להלן: חוק ההסדרים).  

2.      המבקשים (להלן: גלילי) והמשיבה (להלן: חוה) היו חברים במושב תל עדשים, הוא משיב 2 (להלן: המושב). בשנת 1986 הייתה חוה ביתרת חובה בכרטיסה האישי במושב. כדי לסלק את חובה למושב מכרה חוה את זכויותיה במשק מס' 68 לגלילי תמורת הסך 100,000 $, כאשר סוכם בין הצדדים, כי סך של 80,000$ מסכום התמורה ישולם באופן מיידי, והחזקה במשק תועבר לגלילי, ואילו היתרה בסך 20,000 $ תיפרע לאחר 10 שנים, ותישא ריבית שנתית צמודה של 16%, אשר תשולם מדי חודש בחודשו.

 3.       ביום 28.2.1986 נחתם זיכרון דברים בין חוה ובין גלילי בעניין עסקת המכר וביום 25.3.1986 התקיימה ישיבת הנהלה במושב, אשר אישרה את מכירת המשק של חוה לגלילי. ביום 15.3.1986 חויב כרטיסו של נפתלי גלילי, אביו של המבקש 1,  בחשבונו שבמושב בסך 82,500$ ומנגד זוכה כרטיסה האישי של חוה בסכום זהה, כך שחובה של חוה למושב סולק למעשה.

4.        חשוב לציין, כי חוה עבדה במשק חתנה, מר מיכאל אלוני (להלן: אלוני), בעבודות עזר שונות, ולטענת גלילי הם העבירו לה חלק מתמורת המשק באמצעות  משכורות שהועברו אליה דרך אלוני, החל מחודש מאי 1986 ועד לחודש נובמבר 1988.

5.       לטענת  גלילי, הם שילמו לחוה את מלוא סכום החוב על פי הפרוט כדלקמן: סך של 82,500$ בתשלום ישיר לכרטיס של חוה במושב ביום 15.3.86; סך של  18,414 ש"ח בהעברות לאלוני באמצעות האגודה בתאריכים שונים שערכן ליום 1.4.86 הינו 19,880 ש"ח וכן סך 4,740 ש"ח בגין גילום שכר דירה והקדמת תשלומי מיסים. גלילי טוענים, אפוא, כי בסך הכל שילמו לחוה סך של 149,210 ש"ח שהם 100,000$, נכון ליום 1.4.86. מנגד חוה טענה, כי המבקשים חייבים לה סך 20,000$ בצירוף ריבית שנתית צמודה בשיעור 16%, אשר הצטבר לסך של 1,219,344 ש"ח. 

6.        תחילה נדונה תביעתה של חוה כלפי המושב לפני בורר שפסק כי יש להפנות את התביעה למשקם. במקביל לכך, ביום 9.3.1993 הגישה חוה לבית משפט השלום בעפולה (ת"א. 793/93) תביעה כספית נגד גלילי, אשר נמחקה ביום 4.11.93. ביום 30.8.1994 הגישה חוה תביעה כספית נגד גלילי בגין מכירת המשק בבית משפט השלום בנצרת (ת"א 1872/94), אשר הועברה בהסכמת הצדדים למשקם על פי הוראות חוק ההסדרים.

7.      לבקשת גלילי, ובהסכמת חוה, מינה המשקם את רואה החשבון מונטי מזל כמומחה מטעמו (להלן: המומחה) כדי שיחווה את דעתו בשתי סוגיות: האחת - האם סולק חלק מחוב גלילי לחוה באמצעות העברת תשלום משכורות אליה, דרך אלוני; הסוגיה הנוספת נסבה סביב השאלה האם שילמו גלילי לחוה סכום הנמוך מסך של 82,500 $. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה, נתן המשקם פסק דין בקובעו כי גלילי שילמו לחוה סך 82,500 $, כשיעור חובה למושב. באשר ליתרת התמורה בסך 30,000 ש"ח, סכום שווה ערך לסך 20,000$, קבע המשקם, כי המבקשים שילמו לחוה סך 18,414 ש"ח באמצעות תשלום המשכורת שהיא קיבלה במשק אלוני בגין התקופה שמחודש מאי 1986 ועד נובמבר 1988. יחד עם זאת, קבע המשקם, בהסתמכו על חוות דעת המומחה, כי גלילי לא שילמו לחוה סך של 11,586 ש"ח.

8.        גלילי הגישו בקשה לביטול פסק המשקם בבית המשפט המחוזי בנצרת.       לטענתם, בהחלטת המשקם בעניין חובם למשיבה נפלו טעויות גלויות על פני הפסק, המצדיקות את התערבותו של בית המשפט בפסק המשקם.

9.        בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו כי אין עילה להתערב בפסק המשקם, ולא ניתן למצוא בו טעות גלויה המצדיקה את ביטולו. בית המשפט קבע כי פסק המשקם מנומק, כפי שנדרש על-פי חוק ההסדרים, וכי הוא מציג בצורה סדורה ומפורטת את הראיות והשיקולים, לרבות חוות דעתו של המומחה, אשר שימשו תשתית לקביעות הפסוקות. עוד נקבע, כי המשקם נהג כהלכה בכך שלא אימץ את חוות דעתו של המומחה ככתבה וכלשונה, משמצא בה קביעות שלא התקבלו על דעתו, וראה לנכון לקבוע את הסכומים המגיעים לחוה בהפעילו שיקול דעת בהסתמך על חומר שהונח בפניו בידי הצדדים. מרבית טענות המבקשים שהועלו במסגרת הבקשה, עמדו לדיון בפני המשקם, והוא הכריע בהן לגופן, ולא נמצא בקביעותיו פסול או טעות מהותית. בית המשפט קבע עוד כי המשקם נהג כהלכה כאשר אימץ את עמדת המומחה בדבר אי פירעון יתרת החוב למשיבה בסך 11,586 ש"ח, וזאת על סמך החומר הרלוונטי שהוצג בפניו. לחובת גלילי מנה בית המשפט את העובדה שהם לא זימנו את המומחה לחקירה על חוות דעתו, ואף לא טענו בסיכומיהם שהוגשו למשקם כנגד חוות דעתו של המומחה, בציינו כי צד שאינו טורח לזמן מומחה לחקירה על חוות דעתו, נתפס כמי שמשלים עם האמור בחוות הדעת, שאם לא כן, שומה עליו לזמן את עורך חוות הדעת לחקירה ולהעמיד למבחן את קביעותיו.

10.      מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. בגדר הבקשה טוענים גלילי כי בית המשפט קמא טעה משהחליט שלא להביא בחשבון את התשלומים שהעביר המושב לחוה בעת רכישת המשק, ובמהלך הדיונים בפני טריבונלים שונים. לטענתם, תשלומים אלה הועברו כחלק מהתשלום הבסיסי לחוה. ככלל, לטענתם, המשקם ובית המשפט קמא התעלמו מהעובדה כי המושב היה צד לסיכומים ולהסכמים שנכרתו באשר להעברת הזכויות במשק של חווה לידיהם של גלילי, ובכל זאת פטרו אותו מחבות כלשהי.

11.      מנגד, טוענת חוה כי הבקשה לביטול פסק המשקם אינה מציגה טעות גלויה על פני פסק המשקם, אלא מעמידה תיזה מופרכת מבחינה משפטית; בית המשפט התבקש להיכנס לעובי המחלוקת בה דן המשקם במשך שנים רבות, והכריע בה לגופה. התערבות בית המשפט בפסק המשקם היא, על פי טיבה, מוגבלת ביותר, מתוך כוונה לחזק את מעמדו של המשקם ואת סופיות קביעותיו.

12.      המושב מצידו מדגיש אף הוא כי מדובר במחלוקות עובדתיות בין הצדדים, אשר הוכרעו על ידי המשקם, ואשר אינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית. לטענתו, אין לקשור אותו בשום דרך לסכסוך שהתגלע בין חוה לגלילי. המשקם בדק טענה זו וקבע כי אפילו לשיטתם של גלילי אין מקום לחיוב האגודה לשפותם ולפצותם בגין יתרת חוב לחוה. אמנם המושב גילה מעורבות מסוימת בענין, אך בשום שלב לא היה צד לעיסקת המכר, ולא נטל על עצמו התחייבות כזו או אחרת של מי מהצדדים.

13.      דין בקשת רשות הערעור להידחות. בחינת עובדות הרקע של המקרה בענייננו, החלטת הערכאה הקודמת ועיון בטענות בעלי הדין, מצביעים על כך שעניין זה עוסק בסוגיה פרטנית שהתעוררה בין הצדדים, ואין לה השלכות עקרוניות, משפטיות או ציבוריות רחבות, המצדיקות את ליבון הסוגיה בפני ערכאה נוספת, שלישית במספר.

14.      כלל הוא, כי בבחינת בקשות רשות ערעור הנוגעות לביטול או אישור פסקי בוררות לא תינתן רשות על דרך השגרה, והיא תיוחד למקרים מיוחדים בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פד"י לו(3) 123, לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית , מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 177; ע"א 3505/00 רם, חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ; רע"א 1370/02 בובליל נ' שלינגר; רע"א 10408/02 עו"ד יערי נ' ליהדר בע"מ; רע"א 235/89 כוכבי נ' ארמה, בנין בע"מ). בהקשר זה עמד בית-משפט זה לא אחת על כך שהיקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם, בדומה לזו המופעלת על פסק בורר, הינה מצומצמת ביותר (ראו למשל, רע"א 6726/96 אבו אברהם ו-11 אח' נ' בית נקופה, וכן ע"א 6330/99 משה יערי ועוד 66 אחרים נ' כפר ביאליק, פ"ד נה(5), 100 ,עמ' 113-114).

15.      אף לגופו של עניין, ולמעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות. מדובר במחלוקת חשבונאית פשוטה, שעניינה בשאלה האם גלילי שילמו את כל חובם לחוה, אם לאו. הסכסוך נדון אצל המשקם, והוא אשר הטיל על המומחה, רואה חשבון במקצועו, לבדוק האם יש ממש בטענת גלילי כי הם שילמו את מלוא חובם. המומחה בדק ומצא כי נותר חוב בסך של 11,586 ש"ח, וזאת על סמך החומר הרלוונטי שהוצג בפניו. ככלל, גישת בית המשפט היא לעודד מינוי מומחה (סמדר אוטולנגי,  בוררות דין ונוהל 656, (מהדורה רביעית, 2005) משמינה הבורר מומחה, רשאי הוא להסתמך על כל חלק הכלול בחוות דעתו ולדחות חלקים אחרים על פי שיקול דעתו (ע"א 420/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון פ"ד מ"א (1) 133; אוטולנגי,  בוררות דין ונוהל, 808 (מהד' 4, 2005). בענייננו, נתן המשקם פסק מנומק, סדור ומובנה היטב, המאמץ את מרבית קביעותיו של המומחה ודוחה חלק מהן, דבר המלמד כי המשקם הפעיל שיקול דעת עצמאי בהערכת חוות דעת המומחה, כנדרש בדין. לא נמצאה כל טעות על פני הפסק במובנו של סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים. יתר על כן, גלילי החמיצו את ההזדמנות להראות כי נפלה טעות בחוות דעת המומחה, ולו מן הטעם שנמנעו מלזמנו לחקירה על חוות דעתו. הויתור על חקירה נגדית משמעו בדרך כלל כי אין בעל הדין חולק על תוכן תצהיר או חוות דעת מומחה המוגשים כראייה לבית המשפט (ראו: י' קדמי, על הראיות הדין בראי הפסיקה, 1702-1709 (חלק שלישי, מהד' 3 מורחבת, תשס"ד). אין מקום לסטות מכלל זה במקרה שלפנינו.

           לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

           המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח שישולם בחלקים שווים למשיבה 1 ולמשיב 2.

           ניתנה היום, ד' בכסלו תשס"ח (14.11.07).